אנא קרא לי בשמותיי האמיתיים

מאת: תיך נהאט האן | שפה: עברית | תרגום: ברוך שליו | מקור: Peace is Every Step: The Path of Mindfulness in Everyday Life

אנא קרא לי בשמותי האמיתיים
אל תאמר שאני אעזוב מחר
אפילו היום, אני עדיין מגיע
הבט לעומק: בכל רגע אני מגיע
להפוך לניצן על ענף של אביב
להיות ציפור קטנה, עם כנפיים שעדיין שבירות
לומד לשיר בקן החדש שלי.
להפוך לזחל בלב הפרח,
להיות תכשיט החבוי בסלע
אני עדיין מגיע, כדי לצחוק ולבכות
לפחד ולקוות.
המקצב של ליבי הוא הלידה והמוות
של כל מה שחי
אני שפירית העוברת  מטמורפוזה
על פני הנהר
ואני הציפור, שנוחתת לבלוע את השפירית
אני הצפרדע ששוחה באושר
במים הזכים של הבריכה
אני נחש הדשא
שמאכיל את עצמו בשקט בצפרדע.
אני הילד באוגנדה, כולי עור ועצמות
הרגליים שלי דקות כמו מקלות במבוק
אני סוחר הנשק
המוכר נשק קטלני לאוגנדה.
אני הילדה בת ה-12
פליטה על סירה קטנה,
שזרקה עצמה ללב האוקיינוס
לאחר שנאנסה על ידי פיראט הים
ואני הוא הפיראט
ליבי עדיין אינו מסוגל לראות ולאהוב.
אני חבר הפוליטביורו
עם המון עוצמה בידי
ואני האדם שצריך לשלם
את “חוב הדמים ” לעמו
השובק חיים לאיטו במחנה עבודה שבכפייה.
השמחה שלי כמו מעיין, כה חם
גורם לפרחים לפרוח על פני היקום
כאבו, כמו נהר של דמעות,
כל כך רחב שממלא את ארבעת האוקיינוסים.
אנא קרא לי בשמותי האמיתיים,
כדי שאוכל להתעורר
ואת דלת ליבי,
אפשר יהיה להשאיר פתוחה לרווחה
דלת החמלה.

אנא קרא לי בשמותי האמיתיים
אל תאמר שאני אעזוב מחר
אפילו היום, אני עדיין מגיע
הבט לעומק: בכל רגע אני מגיע
להפוך לניצן על ענף של אביב
להיות ציפור קטנה, עם כנפיים שעדיין שבירות
לומד לשיר בקן החדש שלי.
להפוך לזחל בלב הפרח,
להיות תכשיט החבוי בסלע
אני עדיין מגיע, כדי לצחוק ולבכות
לפחד ולקוות.
המקצב של ליבי הוא הלידה והמוות
של כל מה שחי
אני שפירית העוברת  מטמורפוזה
על פני הנהר
ואני הציפור, שנוחתת לבלוע את השפירית
אני הצפרדע ששוחה באושר
במים הזכים של הבריכה
אני נחש הדשא
שמאכיל את עצמו בשקט בצפרדע.
אני הילד באוגנדה, כולי עור ועצמות
הרגליים שלי דקות כמו מקלות במבוק
אני סוחר הנשק
המוכר נשק קטלני לאוגנדה.

אני הילדה בת ה-12
פליטה על סירה קטנה,
שזרקה עצמה ללב האוקיינוס
לאחר שנאנסה על ידי פיראט הים
ואני הוא הפיראט
ליבי עדיין אינו מסוגל לראות ולאהוב.
אני חבר הפוליטביורו
עם המון עוצמה בידי
ואני האדם שצריך לשלם
את “חוב הדמים ” לעמו
השובק חיים לאיטו במחנה עבודה שבכפייה.
השמחה שלי כמו מעיין, כה חם
גורם לפרחים לפרוח על פני היקום
כאבו, כמו נהר של דמעות,
כל כך רחב שממלא את ארבעת האוקיינוסים.
אנא קרא לי בשמותי האמיתיים,
כדי שאוכל להתעורר
ואת דלת ליבי,
אפשר יהיה להשאיר פתוחה לרווחה
דלת החמלה.

האהבה שלא תגווע

מתוך הספר: “להרגיש נוח עם חוסר וודאות”, לקט שיעורים להעצמת עוז רוח וחמלה של פמה צ’ודרון | ליקטה וערכה אמילי הילבורן סל | הוצאת פראג

לשתף

אהבתי

אהבתי טוען...
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
%d בלוגרים אהבו את זה: