בן ונגר

הנחות היסוד עליהן בנינו את היציבות שלנו משתנות – התפיסה שלנו מתערפלת או מתפכחת, מערכות היחסים שלנו מתעצבות מחדש ויכול להיות שכל זה מציף ומבלבל אותנו. משהו בפנים קורא לנו ליחס, תשומת לב והתבוננות.   יכול להיות שניסינו כבר להתמודד עם זה בכל מיני דרכים ומצאנו את עצמנו עם תשישות ותסכול. חלקנו חווינו את זה כלחץ ושחיקה, חלק אולי הסתגרו וחיכו עד שמשהו שמרגיש טוב יגיע מבחוץ – ביקשו ללכת “על בטוח” ולוותר על חלומות ומשאלות לב. חלק ברחו וחיפשו את עצמם בחוץ. חלק מצאו גמישות, יוזמה, יצירתיות ותעוזה. יש גם כאלה שחוו את כל אלה יחד כמי שמצאו עצמם בתוך רכבת הרים.  המשהו הזה מבקש שניתן לו מקום, שנהיה איתו בנוכחות, ברכות, ושנביט אליו בחמלה ועיניים טובות. היכולות והמיומנויות העתיקות, שמאפשרות לנו לחיות באיזון, בזרימה העדינה של החיים, להמשיך לצמוח ולפרוח, חשובות היום מאין כמוהן.